שיקום מתוך הלב

משה מידלר מרחובות, עוסק בשיקום של פצועים, נכים, חולים. כל זה היה יכול להישמע רגיל. אלמלא העובדה שמשה מידלר הוא עיוור מלידה ומתנייד כיום באמצעות כסא גלגלים.

משה מידלר מרחובות, עוסק בשיקום של פצועים, נכים, חולים. כל זה היה יכול להישמע רגיל. אלמלא העובדה שמשה מידלר הוא עיוור מלידה ומתנייד כיום באמצעות כסא גלגלים.

למעשה, הסיפור המרתק שלו החל עוד בגיל 12, במהלך מלחמת יום כיפור, כאשר סייע כנער צעיר מאוד, ולמרות עיוורונו , לחיילים וחולים, בבתי חולים שונים בגוש דן.
הוא יליד תל אביב. .חי ברחובות מזה 20 שנה. נשוי לחנה, שאותה הכיר דרך שיחת טלפון שהיא פנתה אליו בבקשת סיוע וכך התאהבו, הכירו והתחתנו.
משה היה קשור מאוד לאביו, שאותו הוא מתאר –"הוא היה עד מותו מי שהייתי איתו בקשר תמידי יום יומי.
לאחר מותו של אביו ולאחר שהכיר את חנה אשתו, שהיא דתיה. החליט להפוך לבעל תשובה, וכך משנת 2001 הוא בעל תשובה מאמין.
עד כה הוא שיקם את חייהם  של 42 אנשים בגילאים שונים, במצבים שונים ומכל רחביי הארץ.
את גישתו ועמדתו לתהליכי השיקום הוא מסביר באופן הבא:" הרי אני עוסק בשיקום הזה למעלה מ30 שנה, ואיני כולל בכך, את התקופה שבה סייעתי לפצועי מלחמה בהיותי בן 12 במלחמת יום כיפור, בבתי חולים. הגישה שאני נוקט בה היא בראש וראשונה חיובית. היא מורכבת מאמונה שלי בבורא עולם ומשמחה. היכולת לפעול מתוך שתי האלמנטים הללו מאפשרת לי לפתח גישה נכונה למצבים של אנשים שונים, ולבעיות הקשות שלהם. דבר שני , בסינית, המילים הזדמנות ובעיה נכתבות אותו דבר. כך גם בעיניי, כל בעיה היא הזדמנות. היא מאפשרת לך את ההזדמנות לפתור אותה, ובמקרה של שיקום לתקן אותה באופן נאות. הדבר האחרון הוא הנתינה עצמה, שהיא בעיניי תהליך קיומי שמחייב אותי לעזור לאדם. להיות שמח. לשפר את מצבו. להאמין בעצמו. וכך השיקום מצליח."
במסגרת עבודת השיקום שלו ,משה מידלר, למד גם פורטוגזית, והוא נותן גם הרצאות ומסייע בשיקום של חולים ופצועים ונכים בברזיל.
משה מביא שלושה מקרים להצלחותיו בתחום: "לפני כ20 שנה התקשרה אליי בחורה, שאמרה לי כי שמעה שאני עוזר לנכים. הקשבתי לה, ולסיפורה, שנמשך 40 דקות אבל אמרתי לה בפירוש שאני לא יוצר קשר עם המטופלים .

רק מסייע להם. מהשיחה הזאת נולדה אחר כך הזוגיות הפלאית שיש לי כיום עם חנה ,אשתי.
מקרה אחר היה של בחור בן 22, שאיבד את הראיה, כתוצאה ממשחק עם נפל במלחמת שלום גליל. פגשתי אותו בתל השומר. אמו, שהייתה בתחילה חשדנית ומסויגת דאגה לסלק אותי מהמקום. אבל אני לא ויתרתי והמשכתי.  כך ישבתי מולו מדי יום ביומו, עד שהוא חזר לעצמו והצליח גם לתפקד. ברמה ממשית.
מקרה אחר היה של בחורה שעברה תאונת דרכים, והפכה להיות נכה כתוצאה מכך. היא נעשתה מיואשת מהחיים ואז, במשך 10 ימים אינטנסביים, עבדתי איתה על שיקום. החל מדברים קטנים שהיו חשובים בחייה והיה לה צורך לשמר אותם. ועד תרפיה עצמית שעזרה לה מאוד בסופו של דבר.".

רוקט פוקט